סבתא זאב
אוצרת: טל פרנקל אלרואי
גלריה פריסקופ ה10.3.22 עד ה2.4.22
"ואחרי הכל אנחנו נשארים
עם העצמים בחדר"
(ישראל פנקס, בתוך הבית)
זה סיפור על בית ועל רוחות רפאים. זה סיפור על חפצים ועל נשמת החפצים. זה סיפור על זיכרון ועל החומר שממנו זיכרון עשוי. זה סיפור על תמונה, על סלון שהיה בבודפשט, על סבא וסבתא שניצלו מן המלחמה והתיישבו בקריית ביאליק, על נכדה שגדלה בקיבוץ בבית הילדים ובבית ההורים.
זה סיפור על נחמה ועל אימה, על סדר ועל זאב שמאיים להרוס אותו.
נטע עמיר, אמנית ומעצבת טקסטיל, מדברת ומבררת מרחבי זיכרון מסובכים דרך מפיות בד. המפית, חפץ טקסטילי נפוץ בבתים רבים עד שנות ה-90, שימשה לצרכים שונים: קישוט לשידה, בסיס לאגרטל, מפה לתיק האוכל, מטפחת לראש, ממחטה לאף. עבור נטע המפית היא מפה של מרחב מרובד, נשאית של זיכרון.
באמצעות עבודה עמלנית, רפטטיבית, אובססיבית, נטע פורמת מפיות ישנות ותופרת חדשות, פורצת את מסגרת הבד, מערבבת יסודות של חוץ עם פנים: חשבונות חשמל, עלים, תמונות, ממחטות נייר, דבק, חוטים וציורי ילדים. המאמץ להפר את המפית, לשבש אותה, לבחון את גבולות החומר ואת הגדרת הפונקציה, הוא גם המאמץ לנסח סדר אחר. המפית המגוהצת הופכת למפה מקומטת של זיכרון סלקטיבי, לביטוי של חלקיות, לדמויות שנשארו ללא רקע, לפנים שמופיעות ללא גוף.
נטע הופכת את המפית התמימה לחומר גניאולוגי, למפת דרכים של משפחה ככל המשפחות שלנו. התנועה מכאן לשם, כמו התנועה מ"שם" לכאן, היא תנועה של סבתא זאב. סבתא היא עולם מסודר של שולחן, שידה וספת סלון, אבל גם עולם של זאב שמציץ בחלון. זה הזאב שאורב גם בבית הילדים, בין הכיסאות הקטנים החמודים.
נטע מעמידה בחלל הגלריה את חומרי החלומות הנפלאים והמסויטים שלה-שלנו. אנחנו, הצופים, מוזמנים אל תוך התיאטרון של הזיכרון, אל המרחב הפרוע, הקרנבלי, הלא רצוני, של האיברים הנפרדים. אחרי הכל העבר אינו נרטיב, אלא פרגמנטים שנקלעים ונסרגים ונארגים זה בזה. חלון, שידה, רגליים של שולחן, מפית ומגירה, והרבה מאוד עיניים.
במהלך העבודה על התערוכה והאוצרות הושקעה מחשבה רבה באופנים שבהם זיכרון מדבר ומתמקם בתוך גלריה. מתוך זה אביזרי התצוגה הפכו לחומר חי, נושם וזוכר בתערוכה. כך שידת המגירות הקבועה נחשפה בפינתה הנסתרת, וקונבנציה של מיסגור הובילה אל הצד האחורי של מסגרות משומשות. אחרי הכל אנחנו נשארים עם העצמים בחדר, מוטבעים ברהיטים שהבאנו מכאן ומשם.
התערוכה התקיימה בתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים של משרד התרבות
